רשת העברת נתונים מהדור הרביעי מסוגלת לספק גישה לאינטרנט במהירות של עד 100 מגה-ביט לשנייה, ואם מכשיר המנוי אינו זז, אז עד 1000. נכון לעכשיו, כמה מפעילים של רשתות כאלה פועלים בפדרציה הרוסית.
מבחינה היסטורית, ספק האינטרנט הראשון בתקן WiMax ברוסיה היה חברת Scartel, המספקת את שירותיה תחת הסימן המסחרי Iota. בשנת 2008 הציבה רשתות WiMax במוסקבה ובסנט פטרסבורג. מעניין כי עד אפריל 2009 ניתנה גישה במצב בדיקה בחינם. יוטה פועלת כיום בכמה ערים רוסיות גדולות. במאי 2012 הועבר פלח הרשת במוסקבה מתקן WiMax ל- LTE. במקביל הוחלף ציוד המנויים ללקוחות הנאמנים ביותר.
ספקית ה- 4G הרוסית השנייה, קומסטאר, משרתת מנויים רק במוסקבה, אך עדיין משתמשת בתקן WiMax. אך למפעיל זה יש יתרון אחד: ניתן לרכוש לא רק נייחים נייחים, אלא גם נתיבי כיס, הדומים לאלה המיועדים לרשתות 3G. אם מכשיר כזה נמצא בכיסו, המנוי יכול לחבר אליו טלפון חכם שאין בו מודול WiMax, אלא רק WiFi.
קומסטאר היא חלק מאותו ארגון - AFK Sistema - כמפעיל הסלולר MTS. האחרון, בתורו, מתכנן לפרוס את רשת 4G שלה בעתיד הקרוב. כבר ידוע שהיא תפעל לא רק במוסקבה, אלא גם בערים אחרות ברוסיה.
באביב 2012 שירותי תקשורת מהדור הרביעי החלו לספק למפעילה הסלולרית מגפון. דגם אחד של המודם הסטנדרטי LTE יצא למכירה, ועד אמצע יולי 2012, הרשת מופעלת במצב בדיקה. אך גם בתקופה זו, גישה חופשית היא רק אם המנוי נמצא באותו אזור בו התקשר עם המפעיל.
החיסרון של כל רשתות 4G הוא דמי המנוי במחיר מופקע בגישה בלתי מוגבלת. זה חורג פי עלות של אותו שירות ברשתות EDGE ו- 3G פי חמש עד שמונה. לכן, קודם כל, שיטת גישה זו לאינטרנט תעניין את מי שמהירות העברת הנתונים חשובה להם יותר מהמחיר.
