למסוקים ולמטוסים יש גוף מתכתי, הם כבדים, אבל איכשהו הם יכולים להמריא ולנוע באוויר בלי ליפול. המסוק יכול גם לרחף מעל הקרקע. למה הוא לא נופל? הכל קשור לחוקי האווירודינמיקה, לפיהם מתוכננים מטוסים אלה.
מדיום האוויר אינו משהו צפוף ונייח כך שמבנה המתכת של המטוס יכול להישען עליו. אך הוא יכול לשמש כמתווך בין שדה הכבידה של כדור הארץ, המונע מאובייקטים לעלות לאוויר, לבין עצמים אלה עצמם. זה מושג בצורה הבאה: בעזרת בורג, מנוע המסוק יוצר אזור של לחץ מופחת מעל הגוף, כך שחלקיקי האוויר שנמצאים מתחת למסוק, כביכול, דוחפים אותו כלפי מעלה ומכריחים אותו להישאר באוויר. מתברר ששדה הכבידה מהווה כרית אוויר מתחת למסוק. ככל שהמטוס עולה גבוה יותר, כך צפיפות האוויר הופכת פחותה ככל שכוח הכבידה פוחת. נראה שהמסוק צריך להמריא בפחות מאמץ, אך במציאות, ברגע שהתמיכה בשדה הכבידה נחלשת, מגיעים לתקרת הגובה שהמסוק יכול לטפס עליה. את אותו עיקרון משתמשים מטוסים אחרים, כולל מטוסים, שכנפיהם מתוכננות כך שזרימת האוויר תומכת בהם. המנועים יוצרים אזור של לחץ מופחת אליו המטוס נע. אפילו ציפורים וחרקים משתמשים בטכניקות דומות בעת טיסה. הם נופפים במהירות בכנפיים, מפחיתים את צפיפות האוויר שמעליהם, עולים למעלה ואז כנפיהם נוקטות עמדה כזו כך שזרם האוויר תומך בציפור ומונע את נפילתה. אבל יש גם מכשירים כאלה שיכולים לטוס בחלל חסר אוויר, למשל, רקטות. איך הם עושים את זה? העובדה היא שהם מכילים בתוכם לא רק את הדלק הדרוש לטיסה, אלא גם חומר מחמצן שבלעדיו המנוע לא יעבוד. זרם הסילון מורכב מגז, ממנו נוצרת כרית גז המאפשרת לו אינטראקציה עם שדה הכבידה. על זה נשענת הרקטה, ואחריה הכרית מתמוססת מיד בוואקום הקוסמי.
