רשת הדור הרביעי הופכת יותר ויותר מעניינת עבור משתמשי אינטרנט פעילים. ובכל זאת: 4G מספק את היכולת "לטוס" על הרשת במהירות אסטרונומית. לידע יש חסרון אחד בלבד. 4G עובד באופן מלא, כיום, רק בשטחי קנדה וארצות הברית.
השם "4G" (דור רביעי) נטבע על ידי משווקים. זה די הגיוני, כי איך עוד אפשר לקרוא למערכת התקשורת בעקבות 3G? השם "המקורי" של הרשת החדשה הוא LTE. הפענוח נשמע כמו "אבולוציה לטווח ארוך", כלומר - "אבולוציה לטווח ארוך". זה הופיע כמעט בו זמנית עם 3G. כשהמפתחים סיימו את הדור השלישי, שכונה בינם לבין עצמם "אבולוציה לטווח קצר", נפרדה מהם קבוצה קטנה. משימתה הייתה למצוא תשובה לשאלה: מה לעשות כאשר מנויים רוצים מהירויות ש -3 G לא יכול לספק? מכאן קמה "האבולוציה לטווח הארוך" - LTE. תחנת בסיס LTE מורכבת ממערכת חומרה קונבנציונאלית. הוא מכיל מקלט משדר (TRX), כרטיסי ממשק וחסימה מיוחדת לעיבוד אותות דיגיטליים - BBU. מודולי הרדיו מותקנים קרוב מאוד לאנטנה, והם מחוברים ליחידת העיבוד באמצעות תקשורת אופטית. מודול הבסיס להפעלת 4G שונה מעט מתחנות בתקני תקשורת אחרים. לכן, היצרנים החליטו להכין שלושה באחד. כלומר, תחנה אחת תפעל בשלושה סטנדרטים שונים: 3G, 4G ו- GSM. פיתרון כל כך נוח נקרא SingleRan. LTE אינו זקוק לאנטנות מיוחדות או לבקר רשת גישה. הנוחות של "התפתחות ארוכת טווח" טמונה גם בעובדה שפעולתו אינה דורשת שום טווח תדרים ספציפי. ציוד רדיו סטנדרטי ליישום רשתות 4G למעל 30 להקות. המבטיחים ביותר, כיום, נחשבים: 800 מגה הרץ, 2, 5 מגה הרץ ו 1800 מגה הרץ. הראשון והשני עובדים באופן פעיל או מתוכננים בכל מדינות אירופה, כולל רוסיה, כמו גם במדינות אסיה. השלישי טוב כי מסוגל לספק איזון בין כיסוי לקיבולת. לשלושת הטווחים הללו, ציוד זמין כמעט מכל היצרנים הגדולים. עד היום ספקים משבדיה החליטו לנסות לארגן פעולות 4G באירופה. אבל לא היו דיבורים על מהירויות לא מציאותיות: האות נעלם כל הזמן והיה איטי מאוד, והתנודד בין 0 ל -8 Mbps. המפתחים, להגנתם, אמרו כי טרם הצליחו לבצע אופטימיזציה מלאה של הרשת, ומעט מאוד תחנות בסיס הותקנו. ברוסיה, מגפון ויוטה עובדים באופן פעיל על יישום רשת 4G.
