רשת LTE (Long Term Evolution) היא אחד מסוגי העברת הנתונים הניידים. פרויקט יצירת רשתות כאלה נוצר בכדי לשפר את האמצעי הנוכחי להעברת מידע בערוצים אלחוטיים.
נכון לעכשיו, רשתות LTE מכונות הדור הרביעי לתקשורת אלחוטית (4G). היתרונות העיקריים בהשוואה לדור הקודם הם שיעורי העברת נתונים גבוהים. זה יתרון ברור עבור המשתמשים. בתורם, ספקים יכולים להשתמש בטכנולוגיית LTE כדי להגדיל את הכיסוי שלהם מבלי להתקין ציוד חדש.
רדיוס הכיסוי האופטימלי של תחנת בסיס LTE הוא 5 ק"מ. במידת הצורך, ניתן להרחיב את הטווח שצוין עד 100 ק"מ. מטבע הדברים, שטח כיסוי כה גדול מסופק על ידי התקנת האנטנה בגובה מספיק ואינו מרמז על השימוש בה בסביבות עירוניות.
רשת ה- LTE המסחרית הראשונה בעולם הושקה בשוודיה בשנת 2009. ברוסיה, פיתוח תקן זה טרם זכה לתמיכה פעילה. זאת בשל העובדה שכדי לעבוד עם רשתות LTE, על המפעילים לעמוד לרשות תדר של טווח מסוים.
במאי 2012 הפעילה מפעילת יוטה את רשת ה- LTE במוסקבה. עד אותה תקופה רוב השירותים ניתנו באמצעות ערוץ WiMax. למשתמשי יוטה פעילים הזדמן מראש להחליף מודמים "ישנים" לציוד שעובד עם ערוץ LTE. יש לציין כי לפני השקת רשת ה- LTE בבירה, ערוצים כאלה כבר פעלו בנובוסיבירסק ובקרסנודר.
לאינטגרציה האטית של טכנולוגיות LTE יש השפעה שלילית על התפתחות טכנולוגיית המחשב. זה חל בעיקר על כל מיני מחשבי טאבלט ומתקשרים. חלק מהמכשירים הללו תומכים בקישוריות LTE.
הפעלת רשתות LTE ברוסיה מובטחת באופן שכאשר אתה עוזב את שטח הכיסוי של האנטנות המתאימות, מתבצע מעבר מיידי לערוצים ישנים יחסית. מטבע הדברים, פונקציה זו נתמכת רק על ידי מכשירים שיכולים לעבוד עם ערוצי LTE, WiMax ו- GPRS.
