3G הוא קיצור של דור שלישי. טכנולוגיה זו משלבת תקשורת ניידת וגישה מהירה לאינטרנט.
ההיסטוריה של פיתוח התקשורת הסלולרית
המכשירים הניידים הראשונים שהושקו לייצור המוני היו מכשירי רדיו, שהיו שייכים לדור הראשון של תקשורת סלולרית 1G. היה להם תקן NMT והופיעו בשוק העולמי בשנת 1981.
השלב הבא בפיתוח הטלפוניה הניידת היה הופעתו בשנת 1991 של הדור השני של תקשורת סלולרית 2G, כלומר תקן GSM. מאפיין של תקן זה הוא תקשורת טובה יותר עקב דיגיטציה קולית. חסרון משמעותי של GSM הוא הצורך להכיל מספר רב של תחנות בסיס, כמו גם קצב העברת נתונים נמוך במסגרת התקן, שאינו מאפשר העברת צליל ווידאו באיכות גבוהה.
כדי לפתור את הבעיה של ערוץ העברת נתונים צר של רשתות GSM, פותח תקן GPRS שהפך לבינוניים בין רשת הדור השני והשלישי. למעשה, תקן זה הוא מבנה-על מעל GSM, שנועד להנגיש את השימוש באינטרנט. זה יכול לספק קצב העברת נתונים עד 114 קילו ביט לשנייה. מאוחר יותר, פותח תקן EDGE על בסיס GPRS, ומספק שיעורי העברת נתונים עד 474 קילו-ביט לשנייה.
בשנת 1999 פיתח איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי ITU את תקן התקשורת הסלולרית השלישי השלישי, הנקרא IMT 2000. תקן זה מספק קצב העברת נתונים של לפחות 144 Kbps למנויים עם מהירות תנועה גבוהה ולפחות 2.048 Mbps לאובייקטים קבועים. …
יתרונות קישוריות 3G
בשל מהירות העברת הנתונים הגבוהה, תקשורת 3G מאפשרת למנויים לבצע שיחות וידאו, להשתמש בשירותי מולטימדיה שונים הדורשים קצב העברת נתונים גבוה, וכן להשתמש בשירותי אינטרנט מהירים אלחוטיים.
המאפיין העיקרי בין רשתות דור שני לשלישי הוא מה שמכונה אינדיבידואליזציה - הקצאת כל משתמש לכתובת ה- IP שלו. מאפיין מרכזי נוסף בתקן 3G הוא חיוב תעבורה, ולא זמן.
בקושי ניתן להעריך יתרונותיו של תקן 3G - כמויות עצומות של נתונים זמינות למנויי הרשת, הצורך בזמני המתנה ארוכים של העמודים והקבצים הגדולים לטעון הפך לשם דבר. זה חיסכון בזמן ונוחות שהם התכונות החיוביות העיקריות של רשתות 3G. בנוסף, דווקא תקשורת סלולרית היא המאפשרת למשתמש גישה לאינטרנט מהיר בכל נקודה ברשת הסלולרית.
